מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור רוס קינג ב-1508 הזמין האפיפיור יוליוס ה-2 את מיכלאננג'לו לצייר את תקרת הקפלה הסיסטינית שבקריית הווטיקן ברומא. כל יועציו התנגדו לרעיון זה: למיכלאננג'לו בן השלושים ושלוש היה ניסיון מועט ביותר באמנות הפרסקו התובענית, ואילו ציור התקרה, 1,100 מטרים רבועים שטחו, נועד להיות אחד המבצעים האמנותיים הגדולים ביותר מסוג זה שנודעו עד אז. מיכלאנג'לו גם הוא לא שש לרעיון. הוא ראה עצמו כפסל ולאו דווקא כצייר. ואף על פי כן, בארבע השנים שלאחר מכן הוא וצוות עוזריו על התקרה הענקית, עשו אלפי רישומים ובילו שעות מפרכות על פיגום שהתנשא לגובה 15 מטרים מעל לרצפה. התוצאה הייתה אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר בכל הזמנים. "אין עוד שום יצירה שתשווה לה, וגם לא תוכל להיות",כתב היסטוריון האמנות בן דורו ומעריצו של מיכלאנג'לו, ואזארי, כבר בשנת 1550. ספרו החדש והמרתק של רוס קינג מספר את קורות ארבע השנים היוצאות דופן האלה. בעוד מיכלאננג'לו נאבק עם בריאות לקויה, קשיים כספיים ובעיות משפחתיות, הוא יצר דמויות כה מרהיבות עד שכאשר הוסר הלוט מן התקרה בשנת 1512, הן הממו את כל צופיהן ומיד נודעו בעולם. רוס קינג מצייר תמונה נהדרת של חיי היומיום על הפיגום בקפלה הסיסטינית ושל תהפוכות הפוליטיקה ברומא של תחילת המאה השש-עשרה. הוא פרסם גם את הספר הכיפה של ברונלסקי (הוצאת דביר,2004).