דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית, 1980-1930 ניצה בן-ארי קריאה בקטעים אינטימיים או ארוטיים בספרות העברית המקורית והמתורגמת מעוררת אי-נוחות ותהייה. נדמה שבין אוצר המילים הקליני מן הקוטב האחד, ובין הסלנג הנמוך, שברובו אינו עברי, מן הקוטב האחר - חסר רובד מורכב ומגוון של כלי ביטויי לשוניים וספרותיים. חסר זה הוא תוצאה של עשרות של שנות התעלמות מייצוגי מין ומיניות בספרות. דיכוי הארוטיקה היה חלק מהבניית ה"צבר הפוריטני". מדוע הייתה הדחקת הארוטיקה נחוצה ליוצרי דימוי הצבר? איך נדחק הרפרטואר הארוטי לשולי התרבות והופקד בידי מחנכים/רופאים שכתבו או תרגמו ספרי הדרכה מינית, או מתרגמים וסופרים חובבנים שכתבו או תרגמו רומנים זעירים? דיכוי הארוטיקה מנסה להשיב על שאלות אלה ועל אחרות העולות מקריאה בספרות העברית. לראשונה נחקרת כאן לעומק שאלת זהות העבר מנקודת ראות של ייצוג מין ומיניות, באמצעות הטקסטים הקנוניים והלא-קנוניים שהשתתפו בעיצוב הזהות החדשה. מוצג הפער שבין התרבות הייצוגית הפוריטנית, לבין התרבות הנמוכה, בין מה שנמכר בחנויות הספרים לבין מה שנמכר בקיוסקים, ונחקרים היחסים הסמויים בין שתי המערכות. לראשונה מוצגים בפני הקורא מנגנוני צנזורה - ובעיקר הצנזורה-העצמית - שפעלו להגדיר מה רצוי ומה לא רצוי לעברי החדש. ד"ר ניצה בן ארי היא מתרגמת, עורכת וחוקרת ספרות ותרגום באוניברסיטת תל אביב. עבודותיה בחקר התרגום הובילו אותה לבדוק את מידת השפעתם של תכתיבים אידיאולוגיים על התרגום, ולשאלות על עיצוב זהות לאומית ותרבותית באמצעות הספרות המקורית והמתורגמת. ספרה הראשון, רומן עם העבר, עסק ברומן ההיסטורי היהודי-הגרמני מן המאה ה-19, ותפקידו ביצירת ספרות עברית לאומית חדשה. פירסמה בהוצאת אוניברסיטת תל אביב תרגום חדש ל פאוסט מאת גתה.